מראה אחת – מהיקום ועד הלב
על ההשתקפות שבין הכדור, הגוף והתודעה
// החלום
בלילה אחד מצאתי את עצמי בחלום, מרחפת בין כוכבים.
מגובה הגלקסיה ראיתי את כדור הארץ שוכן במרחב האינסופי, פועם באור כחול חי.
ראיתי את האנרגיה זורמת סביבו כמו דם בעורקים, ומבינה לפתע -
כדור הארץ מזדקן, נושם, מתחדש ומאט – בדיוק כמונו.
כמו הגוף שלנו, גם הוא חווה מחזורים של צמיחה ודעיכה, של הרמוניה ושל שיבוש.
הזרימה בתוכנו והזרימה עליו הן אותה נשימה אוניברסלית -
נשימה של חיים.
//הגוף והכדור
ככל שאנו מתבגרים, קצב ההתחדשות של תאי הגוף מאט.
אנחנו יוצאים מהאיזון שהכרנו: גלי חום, התקצרות הגוף, עייפות, שומן... כל השינויים שאנו חווים עלולים לגרום לפחדים, חששות, דאגות ולפעמים אנו הולכים לאיבוד.
אותו דבר קורה לכדור הארץ: מינים נכחדים, אזורים מתייבשים, סערות מתגברות, הרי געש מתעוררים.
כל אלה הם ביטויים שונים של אותה אנרגיה משתנה – אותה תודעה לומדת.
מה שטוב לנו – טוב לו.
עשן, כימיקלים וזיהום מזיקים לשנינו.
אור, נשימה, טבע וצמחים מרפאים את שנינו.
אנחנו והכדור איננו נפרדים – אנחנו תאים בתוך גופו הגדול.
לדעתי, הוא לומד דרכנו, ואנחנו לומדים דרכו.
אולי כשהאנושות נלחמת בהכחדת מינים, היא מנסה להחזיק בעבר,
במקום להקשיב לתנועה של חיים המבקשים להשתנות?
אולי אנחנו לוקחים אחריות גדולה מדי – אחריות שאינה שלנו?
האם נוכל לעצור את ההזדקנות? לא! האם נוכל לעצור את השינוי? לא!
אבל נוכל להזדקן ולהשתנות באהבה, בטוב, בהרמוניה עם הטבע הפנימי והחיצוני.
//המראה הקולקטיבית
בעיניי, כדור הארץ הוא לא רק פלנטה — הוא תודעה.
הוא לומד, משתנה, מתפתח, ממש כמונו.
והאנושות כולה היא מערכת העצבים שלו -
מוליכה את המידע, את הרגשות, את התדרים.
אנרגיית המודעות החדשה שמגיעה לכדור הארץ מאירה את מה שאפל ומכוער בתודעה האנושית:
הכיעור כמו שאנו מכירים אותו, בא לידי ביטוי בלב סגור. לב סגור מביא את האדם : לעקור ילד מידי אמו, לזרוק אדם מביתו, לזרוע הרס, לגנוב, לשקר וכו'. בקיצור לב סגור מביא את האדם לפעול מתוך פחדים וזה בדיוק אותו המקום שבהם שלטון, פחד ואגו מתעקשים לשרוד.
זו שירת הברבור של העולם הישן -
ניסיון נואש של פחד לשמר שליטה במקום שאין בה עוד צורך.
אך כמו בכל תהליך ריפוי, גם כאן הכאב הוא סימן של שינוי.
משהו ישן מתפורר, כדי שמשהו חדש ייוולד.
האנושות נולדת מחדש אל עידן של תודעה גבוהה, חמלה וחיבור.
זהו תהליך לידה קולקטיבי -
ואנחנו חלק ממנו.
//ההשתקפות האישית
היקום מדבר איתנו דרך מראות.
המציאות החיצונית היא לא גורל עיוור – היא מראה מדויקת של התודעה הפנימית שלנו.
כל אדם, כל סיטואציה, כל רגש חוזר – הם השתקפויות של חלק בתוכנו שמבקש תשומת לב וריפוי.
כשאנחנו פוגשים כעס באחר – אולי הוא משקף כעס שטרם קיבלנו בעצמנו או פתרנו בתוכנו.
כשאנחנו נתקלים בביקורת – ייתכן שהיא משקפת את הקול הפנימי ששופט אותנו.
וכשאנחנו חווים אהבה – היא פשוט מחזירה לנו את האור שאנחנו.
העולם איננו שופט, אלא מראה.
וכמו כל מראה – הוא נאמן.
הוא לא מעניש ולא מתגמל, הוא רק משקף.
והבחירה היא שלנו – האם נביט בה בכאב, או כהזמנה לתיקון וריפוי.
//שינוי פנימי יוצר שינוי חיצוני
אנשים רבים מנסים לשנות את העולם מבחוץ:
את בני הזוג, את מקום העבודה, את המצב הכלכלי או הפוליטי.
אבל העולם אינו משתנה על פי מאבק – הוא משתנה על פי תדר.
ברגע שאנו משנים את התדר הפנימי – המציאות נעה בעקבותינו.
כמו מיתר רוטט, התודעה שלנו שולחת גלים לשדה האנרגטי שסביבנו.
מה שאנו מרגישים – נמשך אלינו.
מה שאנו מאמינים – מתגשם לפנינו.
זהו לא קסם – זהו חוק טבע.
אם נשדר פחד, נקבל חוויות שיחזקו פחד.
אם נבחר אמון, נזמין אל חיינו מצבים שמחזקים אמון.
היקום אינו מבחין בין “טוב” ל“רע” – הוא פשוט מחזיר הד.
ואנחנו – המנגנים את הצליל.
//ההזמנה
במקום לשאול “למה זה קורה לי"?
אפשר לשאול: “מה זה בא ללמד אותי"?
כל כאב הוא הזמנה לריפוי.
כל אדם מאתגר הוא מורה סמוי.
וכל יום הוא מראה חדשה שמחזירה לנו את פנינו האמיתיות.
כשהתודעה מתרחבת, העולם מתבהר.
אנחנו מתחילים לראות את הקשרים הדקים בין הכול -
ומבינים שמה שבתוכי משפיע על מה שסביבי,
ושמה שאני מרפאה בעצמי, נרפא גם בעולם.
אולי סוף סוף נביו שלא באנו לשנות את העולם.
אלא באנו להיזכר שהעולם הוא השתקפותנו.
וכאשר נזכור זאת – הכול ישתנה מעצמו.
//שאלות להתבוננות פנימית
מה במציאות חייך כרגע משקף מחשבה, רגש או אמונה בתוכך?
איזו דמות או סיטואציה שחוזרת שוב ושוב באה להזכיר לך משהו על עצמך?
//סיום
העולם הוא מראה אינסופית של הלב האנושי.
כשאנחנו מרפאים את מה שבתוכנו, פניו של הכדור מתרככים ומשתנים.
כשאנחנו בוחרים באהבה, גם היקום מחייך בחזרה.
אנחנו, הוא, והכול -
מראה אחת גדולה,
המשתקפת באור ובחושך,
במים ובאש,
באנושות ובאלוהות.
וכשנביט פנימה באמת –
נראה שהכול כבר אחד
